המנהלים שחוברו להם יחדיו | יום ירושלים
ירושלים היא עיר שמבקשת מאיתנו לבחור – לא רק מה לראות, אלא איך להסתכל.
עיר שבה כל שכבה היא סיפור, וכל חיבור אנושי הוא תקווה. לכבוד יום ירושלים, אנחנו מביטים על העיר דרך עיניהם של שניים:
אורית סומר, מנהלת בית ספר שש שנתי "קשת" המשלב דתיים וחילונים בירושלים,
וחגי אהרוני, מנהל יסודי ממ"ד – יונתן זקס, חוקר יוצר.
חיברנו ביניהם לריאיון זוגי מיוחד, עם שאלות מהשטח ותשובות מהלב:
מה גרם לכם להחליט להיות מנהלי בתי ספר?
חגי: עבדתי עם נוער בסיכון והרגשתי שמערכת החינוך לפעמים חלק מהבעיה. הבנתי שרק מנהל יכול להפוך את בית הספר לחלק מהפתרון.
אורית: האדרנלין שבחיי בית הספר וההזדמנות להשפיע על חיים שלמים משכו אותי לתוך התפקיד.
הרגע הכי מרגש עם תלמידים?
חגי: רגעי הקסם הקטנים – תלמידה שלא הצליחה לקרוא ועכשיו לא עוזבת את הספר, תלמיד ביישן שמציג מול הכיתה. אורית: לעמוד במעגל הסיום של הטיול השנתי, ולהרגיש את הלב הפועם של בית ספר שלם.
הדילמה הניהולית הכי קשה?
חגי: ההחלטה להפנות תלמיד לחינוך מיוחד. כל פעם מחדש – כאב, התלבטות, והרבה אהבה. אורית: לאזן בין מתן חופש לבחירה והתפתחות לבין הצורך להתערב ולכוון. לפעמים – לדעת לעצור.
מה הכי מקשה על ניהול בית ספר?
חגי: חוסר הסבלנות של כולם – לפעמים גם שלי. תהליכים צריכים זמן, אבל לא תמיד מקבלים אותו. אורית: הציניות שמתעוררת מול הפער בין הרצוי למצוי. ובתוך כל זה – הידיעה שהכול מתחיל ונגמר בי.
החלום הגדול שלכם?
חגי: להפוך את בתי הספר לארגונים שממוקדים בלמידה, לא בהוראה. זה שינוי עמוק, מהשורש. אורית: שכל אחד ואחת ירגישו שאני עזרתי להם לגדול. באמת לגדול.
למה הצטרפתם למנהיגים?
חגי: כי אנחנו צריכים ארגון שילחם גם עבורנו, המנהלים. אורית: כדי שמנהלים יהיו חלק פעיל ומוביל בחברה הישראלית – לא רק במערכת החינוך. ולמה דווקא עכשיו? כי אי אפשר להיות לבד. כשאנחנו מחוברים – יש לנו כוח אמיתי לשנות.
ומה נותן לכם תקווה?
חגי: המורות והמורים שאני פוגש. זאת זכות גדולה ללוות אותם. אורית: האהבה. לתלמידים, למדינה, לעתיד שאנחנו מנסים לבנות.ירושלים היא עיר שמבקשת שנחבר בינינו.
בתוך העיר הזאת, הוקמה יוזמה חינוכית המורכבת מקבוצת מנהלות ומנהלים שהקימה את "ירושלים – בית לכל יושביה" – היוזמה מפגישה בין בתי ספר מכל המגזרים, במפגשים ברחבי העיר.
