או למה לצאת למסע על האדמה הארורה הזאת שבה נרצחו שישה מיליון מבני עמנו? אדמת פולין מלאה באפר אחינו הקדושים. אז למה לנסוע?? השאלה הזאת קיימת אולי מאז שהחלו המסעות לפולין. האם נכון לפרנס את הפולנים? האם נכון לחזור למקום מוות נורא כל כך? מה זה נותן לנו ומה זה נותן לבני הנוער?? השאלה הזו התחזקה אחרי הטבח של השביעי באוקטובר. שהמראות והתיאורים הזכירו לרבים את מה שחווה עמנו לפני 80 שנה. ועלו קולות שטענו שכבר אין מה לנסוע לפולין, אלא אפשר לנסוע דרומה ולהמיר את המסע לפולין במסע לעוטף. כמדריך מסעות לפולין שנים רבות, אני מאמין לגמרי שלמסעות לפולין יש ערך מוסף שאין דומה לו. המציאות היא שרובם של בני הנוער חוזרים אחרת להמשך מסע חייהם. בוגרים, ערכיים, רגישים למשפחה, אוהבים יותר את הארץ ועוד. אולי זה קשור לעובדה שאנו עומדים במקום שבו התרחשה השואה הנוראה. מעשה מפורסם במסכת בבא מציעא, מתאר את חזרתו בתשובה של מנהיג השודדים ריש לקיש. אני חושב שריש לקיש הרגיש את ההתעוררות לתשובה דווקא במקום שבו מתארת הגמרא את המפגש. בנהר הירדן. שם הוא מזנק על רבי יוחנן. מילותיו המדויקות של רבי יוחנן והמקום המדוייק שבו המפגש שלהם קורה, מולידים רוח חדשה אצל ריש לקיש. על אותו משקל אני מרגיש שפולין היא כנהר הירדן. הנוסע לפולין הוא המבקש תשובות, הוא המחפש את חיזוק הרוח. והסיפורים והאמירות של הצוותים החינוכיים הם המילים של רבי יוחנן. הם ההערות שמחברות בין הנפש, הרוח והמסרים הגדולים שההיסטוריה מעבירה לנו. פרופסור הליבני כותב בספרו "שני לוחות הברית" שהקב"ה התגלה פעמיים לעם ישראל: פעם אחת בהר סיני ובפעם השנייה באושוויץ. זו אמירה מטלטלת ועמוקה. שמעתי אותה גם מניצולי שואה. כך אמר לי יצחק כהן מסלוניקי שהיה באושוויץ בירקנאו והרגיש בתוך הסבל הנורא את המפגש עם אלוקים, את הנוכחות הכי גדולה של הקב"ה שהוא יכל לתאר בחייו. מקום כזה של התגלות הוא בוודאי מקום שחשוב לנסוע אליו, לעמוד שם ולהקשיב. יש עוד סיבות כמו הנסיעה דווקא למקום רחוק לצורך התבוננות פנימה. לנסוע למקום שהיה פעם בית לקהילות יהודיות גדולות והיום מרגיש קר ומנוכר. בפולין מלווה אותי גם ההרגשה שרוחם של ששת המיליונים מעוררת השפעה על מי שפוקד שם את קברם, על מי שמהלך שם בין שבילי העיירות, המחנות והיערות. ודאי לי שבמבחן התוצאה המסעות משיגות מטרות רבות, גדולות וחשובות. ונכון להשתדל ולצאת לחוויה הרוחנית וההיסטורית הזו, שיש בה הרבה מה לקחת לחיים הפרטיים והלאומיים. המסעות אינם חובה בעיניי, אבל בהחלט חשובות מאוד. חשוב לי להעיר גם שלצאת למסעות זה לא בכל צורה.. אלא רק עם מוסד חינוכי שמעביר תהליך הכנה נכון, מובנה ובריא. כשהנוער יוצא מוכן לגודל המסע, לתנאים שלו, ועם לב פתוח לקבל. אחתום בדברים שקשורים לרוח הזמן, והמתח שיש בעם ישראל. השביעי באוקטובר הזכיר לנו מה קורה כשזרועות הביטחון לא היו ברגע ובזמן הנכון. אבל בסוף כשהם פעלו ראינו ישועות, גבורות ואת הניצחון. תקופת השואה מזכירה לנו מה התוצאה כשאנחנו בגלות, כשאין מדינה ליהודים. התזכורת הזו חשובה מאין כמוה לדור הצעיר ועבור כולנו, מה המחיר שמשלם העם היהודי אם לא ידע לשמור ולהגן על המדינה היקרה והחשובה שלנו. אלה תובנות שמתחדדות ומתחזקות דווקא שם בפולין. עם ישראל חי!